אימצתם גור חדש, יצאתם איתו לטיול, ותוך שניות הוא מתחיל לחפור באדמה או בחול, לרחרח בהתלהבות ולחפש "אוצרות". לפעמים האוצר הזה הוא דווקא צואה של כלב, חתול או בעל חיים אחר – ולפני שהספקתם להגיב, הוא כבר הכניס אותה לפה. זה מגעיל אותנו, אבל מבחינת גור כלבים מדובר בהתנהגות שאינה נדירה.
אכילת צואה נקראת בשפה המקצועית קופרופגיה (Coprophagia). אצל גורים היא יכולה להיות חלק מהתנהגות חקרנית וטבעית יחסית, אבל היא אינה התנהגות שכדאי להתעלם ממנה. במקרים מסוימים היא עלולה לחשוף את הגור לטפילים ולגורמי מחלה, ולעיתים היא יכולה גם להצביע על בעיה רפואית או תזונתית שכדאי לבדוק.
למה גורים בכלל מחפשים וחופרים בחול?
גורים לומדים את העולם באמצעות האף והפה. הם מרחרחים, מלקקים, לועסים ולעיתים גם בולעים דברים שכלב בוגר כבר למד להתעלם מהם.
חפירה עצמה היא חלק מרפרטואר ההתנהגות הטבעי של כלבים. הריח שנמצא בתוך האדמה או החול יכול להיות הרבה יותר מעניין עבור הגור ממה שאנחנו מסוגלים לדמיין – שאריות מזון, חרקים, צואה של חתולים, ריחות של בעלי חיים אחרים וחומרים אורגניים שנקברו במקום.
בישראל הדבר נפוץ במיוחד בגינות ציבוריות, אזורי חול ליד בניינים, גינות כלבים ובמקומות שבהם חתולי רחוב עושים את צרכיהם. מבחינת הגור, מדובר באזור עשיר מאוד בריחות.
אם הגור רק חופר ומרחרח ולא בולע חול או חומרים זרים, החפירה כשלעצמה אינה בהכרח בעיה רפואית. הבעיה מתחילה כאשר הוא מחפש באופן אובססיבי דברים לאכול, בולע כמויות של חול או מצליח להגיע שוב ושוב לצואה.
למה גור כלבים אוכל קקי?
התנהגות חקרנית
זו אחת הסיבות השכיחות בגורים. מבחינתנו צואה היא פסולת שיש להתרחק ממנה. גור עדיין לא למד את הכלל הזה. הוא מריח משהו חזק ומעניין, בודק אותו בפה ולפעמים מגלה שהתוצאה מבחינתו אפילו "מתגמלת".
התנהגות של חיפוש מזון
לכלבים יש נטייה טבעית לחפש מקורות מזון בסביבה. צואה של בעלי חיים אחרים יכולה להכיל ריחות ומרכיבים שמושכים כלבים, ולכן חלק מהגורים מתייחסים אליה כמעט כמו אל מזון שמצאו במקרה.
הרגל שנוצר מהר מאוד
אם בכל פעם שהגור מתקרב לצואה אנחנו רצים אחריו, צועקים ומנסים לפתוח לו את הפה, הוא עלול ללמוד שהמציאה הזאת מתחילה משחק מרדף נהדר. יש גורים שאפילו מתחילים לבלוע מהר יותר ברגע שהם רואים את הבעלים מתקרבים.
לכן חשוב לא להפוך את האירוע למאבק.
רעב או כמות מזון שאינה מתאימה
גורים גדלים במהירות והצרכים הקלוריים שלהם משתנים. גור שלא מקבל כמות מזון מתאימה לגילו, למשקלו ולקצב הגדילה שלו עלול לחפש מקורות מזון נוספים. זה לא אומר שכל גור שאוכל צואה רעב, אבל בהחלט כדאי לבדוק את כמות המזון ואת סוג המזון שהוא מקבל.
לפעמים קיימת סיבה רפואית
ברוב הגורים הסיבה התנהגותית, אבל קיימים מצבים רפואיים שעלולים לעודד אכילת צואה או חומרים שאינם מזון. בין היתר, בעיות ספיגה במערכת העיכול, טפילי מעיים או מצבים הגורמים לתיאבון מוגבר.
כאשר ההתנהגות משמעותית או מלווה בשלשולים, ירידה במשקל, יציאות חריגות או תחושת רעב קיצונית, בדיקה וטרינרית ובדיקת צואה לטפילים הן צעדים הגיוניים.
האם אכילת קקי מסוכנת לגור?
הסיכון תלוי במה הגור אכל, מאיזה בעל חיים ובמצבו הבריאותי.
צואה יכולה להיות מקור לחשיפה לטפילי מעיים ולגורמי מחלה שונים. בגורים צעירים שעדיין לא השלימו את סדרת החיסונים חשוב במיוחד למנוע מגע עם צואה של כלבים לא מוכרים.
נגיף הפרוו, לדוגמה, יכול לעבור באמצעות צואה מזוהמת וסביבה שזוהמה בצואה, וגורים צעירים שאינם מחוסנים או שעדיין לא השלימו את סדרת החיסונים נמצאים בסיכון גבוה יותר למחלה.
זו אחת הסיבות לכך שצריך להיות זהירים במיוחד בטיולים בתקופת החיסונים הראשונים ולא לאפשר לגור "לטעום" דברים שהוא מוצא בדרך.
ומה לגבי אכילת חול?
יש הבדל משמעותי בין גור שחופר בחול לבין גור שבולע חול.
בליעה מקרית של כמות זעירה בדרך כלל אינה סיבה לפאניקה, אבל בליעת כמות משמעותית של חול עלולה להיות מסוכנת. חול שנבלע נרטב במערכת העיכול ויכול להצטבר וליצור חסימה או הצטברות צפופה במעי.
אם הגור היה בחוף הים, חשוב לשים לב גם לצעצועים שמתכסים בחול. כדור רטוב שנזרק שוב ושוב על החוף יכול לגרום לכלב לבלוע חול בלי שנבחין בכך.
הקאות, חוסר תיאבון, כאבי בטן, חולשה, עצירות, אי שקט או ניסיון חוזר להקיא לאחר אכילת כמות משמעותית של חול מצדיקים פנייה מהירה לבדיקה וטרינרית.
אז מה עושים בפועל?
קודם כל – מונעים גישה
הדרך היעילה ביותר להתמודד עם אכילת צואה היא לא לתת לגור הזדמנות לתרגל אותה שוב ושוב.
בטיולים השתמשו ברצועה והסתכלו כמה מטרים קדימה. אם אתם יודעים שיש באזור מסוים הרבה צואת כלבים או חתולים, אל תאפשרו לגור להסתובב שם ללא השגחה.
בחצר פרטית מומלץ לאסוף צואה מיד. ככל שהגור פחות מצליח להגיע אליה, כך קטן הסיכוי שההתנהגות תהפוך להרגל קבוע.
מלמדים "עזוב" לפני שצריך אותו באמת
אל תחכו לרגע שבו הגור כבר מחזיק צואה בפה.
תרגלו בבית פקודה כמו "עזוב" או "לא לקחת" באמצעות פריטים בטוחים ותגמול איכותי. המטרה היא ליצור מצב שבו התרחקות מהדבר שמצא משתלמת יותר מאשר לקחת אותו.
כשעושים צרכים בטיול, אפשר לקרוא לגור מיד לאחר שסיים, לתגמל אותו ולהמשיך ללכת. כך אנחנו מלמדים אותו שרצף הפעולות הוא: עשיתי צרכים – חזרתי לבעלים – קיבלתי תגמול, במקום עשיתי צרכים – הסתובבתי לבדוק מה יצא.
לא להעניש ולא לדחוף את האף לצואה
ענישה אינה מטפלת בגורם להתנהגות ועלולה אפילו לגרום לגור ללמוד שהוא צריך לאכול מהר לפני שתספיקו לקחת ממנו את הצואה.
גם הכנסת האף לצואה כ"עונש" היא שיטת אילוף מיושנת שאינה מומלצת.
בודקים שהתזונה מתאימה לגור
ודאו שהוא אוכל מזון מלא המיועד לגורים ובכמות שמתאימה למשקל, לגיל ולמצב הגוף שלו.
אל תמהרו להוסיף ויטמינים, מינרלים, אנזימי עיכול או תוספים שונים רק בגלל שהוא אוכל צואה. העובדה שגור אוכל קקי אינה מוכיחה שיש לו מחסור תזונתי, ותוספים ללא צורך אינם בהכרח הפתרון.
ומה לא כדאי לעשות?
לא מומלץ לבנות את הטיפול על "תרופות סבתא" כמו פלפל, חומרים חריפים או ניסיונות לגרום לצואה להיות לא טעימה. יש גם מוצרים מסחריים שנועדו להפחית קופרופגיה, אבל התגובה אליהם אינה אחידה, והבסיס החשוב ביותר נשאר מניעת גישה, השגחה ואימון עקבי.
בעיה נוספת היא להיכנס למרדפים. אם הגור מצא משהו בפארק, ריצה אחריו עלולה להפוך את הסיטואציה למשחק. עדיף לעבוד מראש על פקודת "עזוב" והחלפה בתגמול איכותי.
מתי כדאי להגיע לבדיקה אצל וטרינר?
אם מדובר באירוע חד פעמי אצל גור שמח, אוכל היטב, גדל בצורה תקינה והיציאות שלו תקינות, ברוב המקרים אין צורך להילחץ.
כדאי לבצע בירור כאשר אכילת הצואה מתרחשת שוב ושוב, כאשר הגור מחפש באובססיביות דברים שאינם מזון, או כאשר מופיעים במקביל שלשול, הקאות, ירידה במשקל, קושי לעלות במשקל, תיאבון חריג, יציאות רכות לאורך זמן, דם בצואה, חולשה או שינוי בהתנהגות.
במקרים כאלה הווטרינר יכול לבדוק בין היתר את מצבו הגופני של הגור, את התזונה שהוא מקבל ואת הצורך בבדיקת צואה ובבדיקות נוספות בהתאם לממצאים.
גור שאוכל צואה – הרגל שכדאי לעצור מוקדם
הנקודה החשובה היא לא להיבהל, אבל גם לא להתעלם.
אצל גורים רבים מדובר בשילוב של סקרנות, חיפוש מזון והרגל שנוצר במקרה. ככל שמנהלים נכון את הסביבה ומתחילים ללמד את הגור מוקדם מה מותר ומה לא, קל יותר למנוע מההתנהגות להתבסס.
במרכז וטרינרי פסגות, מרפאה וטרינרית בראש העין, ניתן לבצע בדיקה לגור, לעבור על התזונה וסדרת הטיפולים שלו ולבדוק האם קיימת סיבה רפואית שיכולה להסביר אכילת צואה, חול או חומרים אחרים.
המרכז נמצא ברחוב הרב שלום שבזי 172, כך שלמי שמחפש וטרינר ראש העין ברחוב שבזי ניתן לקבל במקום גם שירותי מעבדה, בדיקות דם, רנטגן ואולטרסאונד בהתאם לצורך.
שירות וטרינר חירום ראש העין במרכז ניתן במסגרת שעות הפעילות עד השעה 20:00 בימים ראשון עד חמישי. ביום שישי המרפאה פתוחה בין 09:00 ל-14:00, ובשישי ושבת קיים שירות וואטסאפ למקרים דחופים בלבד עבור לקוחות המרפאה.
טלפון המרפאה: 074-7094082
טלפון חירום: 054-8939193
המידע נועד להרחבת הידע ואינו מחליף בדיקה וטרינרית כאשר קיימים תסמינים או חשש לבליעת גוף זר, חול בכמות משמעותית או חומר שעלול להיות מסוכן.
*התוכן באתר נועד למידע כללי בלבד ואינו מחליף בדיקה, אבחון או ייעוץ מקצועי של וטרינר מוסמך.
